אנחנו בחניוני הצלחה,בהנהלת המנכ"ל מר צחי מרקור, נמצאים בתחום החנייה כבר כברת זמן. ועם הזמן נחשפנו למגוון טיפוסים מצחיקים ונחמדים שבאים לחנות אצלנו. הנה כמה מהטיפוסים השכיחים..

חניוני הצלחה מספרים על טיפוסי חנייה

הנה כמה טיפוסים מחנים שלכולנו יצא לפגוש בחניוני הצלחה:

  • הלחוץ – הוא מחנה הכי קרוב לכניסה לחניון, לא משנה שיש לו מכונית רחבה וארוכה ומקום החניה לא ממש מתאים למידות של הרכב, הוא יגרום לו להתאים ויהי מה! אבל אם במקרה תדפוק לו את האוטו מול הפנים הוא יוציא עליך את כול העצבים מחוסר השינה שהילדים גורמים לו מדי לילה, מההאישה , ומימה לא. אהה רגע, זה לא היית אתה? זה לא משנה, זה עדיין אשמתך.
  • בעל המכונית החדשה – הוא רק עכשיו קנה אותה, ישר מהניילונים (טוב, לא מהניילונים, אבל יד שנייה מרופא, זה בטוח), הוא לא רוצה שיקרה לה כלום אז הוא מחנה בחניוני הצלחה. אבל מה, הוא ידאג להחנות הכי רחוק מכל מכונית אחרת – לוודא שאף אחד לא ישרוט אותה. בדרך כלל הוא יחנה על הפס, יתפוס שתי חניות ולא אכפת לו שכל החניון מלא.

 

  • העשירים – הם נוהגים במכוניות יוקרה, שילמו עליה מאות אלפי שקלים והם מרגישים שזה אומר שהם גם שילמו על הזכות להחנות בכל מקום. הם יחנו על קווים צהובים, בחניות נכים, על המדרכה כי לא היה מקום חניה נורמאלי קרוב לכניסה ועוד.. הם הבעלים של החניון בעצם, לא ידעת?

 

  • הגימלאים – הם טיפוסים חביבים שמשקיעים הרבה מאמץ בתהליך החניה כדי שהכל יהיה מושלם, אבל מה.. זה לא תמיד מצליח להם. הם חונים צמוד מדי, בולטים לכביש, עולים עם גלגל על המדרכה, משפשפשים טיפה את הרכב ליד… לא נורא, הם לא שמו לב, אז בטח גם אנחנו לא נרגיש. אז זהו ש…

 

  • החושבים רק על עצמם – הם די דומים לעשירים בחשיבה (אבל לא במחיר של המכונית) ולגמלאים באיכות החניה (אבל לא ברצון הטוב). הם יחנו איפה שבא להם כי ככה בא להם. הם פשוט נכנסים לחניה, לא מתקנים, לא מיישרים, פשוט נכנסים וזהו. הם חונים באלכסון ומכריחים את כל השורה להתעקם בגללם? כן, מה אכפת להם. הם חנו כל כך עקום או כל כך צמוד כך שאתם צריכים לעשות אחר כך תמרונים כמעט בלתי אפשריים כדי לא לשפשף את המכונית שלכם (ושלהם) ביציאה? ברור, למי אכפת? *****.

אז, איזה טיפוסים אתם…?