ב-2010 יצא לאקרנים סרט מעניין בשם "סרט מגרש החניה" שמתאר את הדינאמיקה המעניינת של עובדי חניון בשארלוטסוויל ווירג'יניה שבארה"ב.

ממבט ראשון, הסרט הקטן הזה, שנראה כמו תמונה של אנשים משועממים ולא יוצלחים בארה"ב אשר מצאו עצמם עובדים בחניון המדובר, נראה כמו סרט נעורים סטנדרטי המתאר את תסכולם של אלו שלא הצליחו לחיות את "החלום האמריקני" ולהצליח. אולם, אחרי צפייה בסרט יוצאים עם תחושה שאפילו מקום עם דימוי אפור וסתמי כמו חניון, יכול להיות כר פורה לתהליכי חיים מעניינים ומקום מפגש של אנשים מיוחדים שבשום דרך אחרת לא היו מכירים.

דווקא העבודה בחניון, שכמו חניוני הצלחה, עיקר מטרתו היא לשרת את בעלי המכוניות העסוקים, מאפשרת לאלו שלכאורה מצאו את עצמם מחוץ לתחרות על ההתקדמות בחיים לבטא את הפן היצירתי שבהם דרך שירה, כתיבה, ריקוד ועוד. הם עושים את כל זה כדי לשעשע את עצמם וליהנות מזמנם בחניון אך גם כדי לקבל טיפים, דבר שמראה שלמרות הסלידה שלהם מאלה שמתקדמים בחיים, גם הם בעלי שאיפות ומנצלים את המסגרת הקיימת והאישיות הייחודית שלהם כדי להצליח.

בחניון הם פוגשים על בסיס יומי אנשים עשירים מהם, מצליחים מהם ויפים מהם כשאלו באים להחנות את רכבם, דבר שמכריח אותם להתמודד עם הדברים בעצמם שמהם הם בורחים והתהליך המעניין שעוברת כל דמות בתוך עצמה ובאינטראקציה עם האחרים מעוררת גם בצופה שאלות לגבי החיים שלו, שאלות שאולי גם הוא לא ניסה או רצה עד עכשיו לענות עליהן.

לאחר שתצפו בסרט, סביר להניח שבפעם הבאה שתגיעו לחניוני הצלחה, תשימו לב לפתע לא רק למקומות חניה פנויים אלא גם לסיפורים האנושיים שיכולים להתפתח שם ולקסם ששורר בכל פינה.